החלטה בתיק ה"ת 18144-01-13

1.         המדובר בבקשה להחזרת תפוס. נשוא הבקשה הינו רכב ב.מ.וו מס' רישוי 62-503-16 (להלן: "הרכב").

            על פי האמור בבקשה, בסוף חודש דצמבר 2012 או בסמוך לכך, נתפס הרכב במחסום תרקומיה ע"י משטרת חברון והרכב הועבר למשטרת עירון, בין היתר בחשד שמדובר ברכב גנוב.

2.         משטרת עירון ניהלה חקירה, ובכלל זה נחקר המבקש, מגיש התלונה על גניבת הרכב, סוחר הרכבים ממנו, לכאורה, נרכש הרכב ואחרים. החקירה טרם הסתיימה וטרם הוגש כתב אישום.

3.         בבקשה מפורטים נסיבות רכישת הרכב על ידי המבקש, כאשר לדבריו, בתחילה פנה לבעל הרכב או המחזיק בו (נאיף סולימאן) וזאת על מנת לרכוש את הרכב אך העסקה לא יצאה אל הפועל. בהמשך, הבחין ברכב אצל סוחר רכב בטבריה וביקש לרכוש את הרכב, ולאחר בדיקת הרכב במכון, רכש לטענתו, בסופו של דבר, את הרכב מסוחר הרכב כאשר הסכם הרכישה מיום 20.12.12 צורף לבקשה.

            לטענתו, נרכש הרכב בתום לב ובהתאם לסעיף 34 לחוק המכר בתנאי "תקנת השוק".

4.         טוען המבקש כי המשך תפיסת הרכב, בנסיבות האמורות, פוגעות קשות בפרנסתו וכי המדובר בפגיעה ממשית בזכות הקניין וכן מציין שמדובר בתפיסה לא מידתית. בסופו של דבר עותר המבקש להשבת הרכז לחזקתו, ובכלל זה תוך הצבת תנאים, הכל כפי שיקבע בית המשפט.

5.         המשטרה, בתגובתה, מציינת כי המדובר בתיק חקירה בגין חשד לעבירות של גניבת רכב וזיוף מסמכים. על פי התגובה, הוגשה תלונה תלונה על ידי טארק עלימי ואשתו כי הרכב נגנב מהם. כן צוין בתגובה כי הרכב נתפס בכניסה לשטחי הרשות הפלסטינית בנסיבות מחשידות, וכיום קיימים ארבעה "בעלים" פוטנציאליים, שהם, טארק ומונא עלימי (מגישי התלונה), נאיף סולימאן, גיא פארן (שעל פי הרישומים הרכב רשום על שמו), והמבקש.

6.         המשטרה טוענת שאין ביכולתה להכריע למי שייך הרכב וכי קיים קושי ממשי לקבוע בשלב זה מה תעלה החקירה בסופו של דבר, וגם מטעם זה של אי השלמת הליכי החקירה אין להחזיר את הרכב למבקש או לכל אדם אחר עד סיום החקירה. המשטרה מציינת גם שטרם חלפו 180 הימים מעת תפיסת הרכב, וכאמור, החקירה טרם הסתיימה, ועל כן היא מבקשת לדחות את הבקשה להשבת הרכב.

7.         סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי קובע את סמכות המשטרה לתפוס חפצים שעשויים לשמש ראיה במשפט.

            סעיף 34 קובע כי על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית המשפט לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני או לנהוג בו אחרת כפי שיורה בית המשפט.

8.         אציין מיד שמעיון בתיק החקירה עולה שאכן החקירה עדיין בעיצומה וכי טרם בשלה העת להשבת הרכב, מה גם שהרכב תפוס כחודש בלבד וטרם הוגש כתב אישום. כבר מטעם זה סבור אני שאין מקום בשלב זה להיעתר לבקשה.

9.         אך עדיין השאלה היא האם ניתן להכריע מי בעל הזכות ברכב וזאת במסגרת דיון על פי סעיף 34 כאשר יצוין שמדובר בזכות חוזית להבדיל מזכות קניינית.

            בית המשפט העליון קבע בעבר כי יש להגן על זכות קניינית בנכסים שנתפסו על ידי המשטרה, ועל בית המשפט, בהפעלת סמכותו על פי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי, לאזן בין התכלית של הסעיף לענין החזקת הנכס לבין הזכות הקניינית.

            על בית המשפט לתת את הדעת לכל השיקולים הרלבנטיים, בין השאר לטיב החפץ התפוס, לנטל ולמידת ההוכחה לצורך הכרעה בגורל הנכס התפוס, ולזכות הקניינית של הטוען לבעלות בחפץ.

            בסופו של דבר, המבחן לענין השבת החפץ ומידת הפגיעה בזכות הקניינית של אדם תיעשה תוך שמירה על עקרון המידתיות.

10.        אדגיש ואומר כי אין מחלוקת כי למבקש אין זכות קניינית בנכס אלא מדובר בזכות אובליגטורית בלבד, לה טוען גם אדם אחר.

            אדגיש שאף הוגשה תביעה לפסק דין הצהרתי על ידי הגב' עלימי מונא אשר טוענת שהיא בעלת הזכויות ברכב (ת.א. 50966-01-13).

            כאשר מדובר בזכות חוזית ואחרים טוענים לזכויות ברכב, הרי כל הכרעה במסגרת דיון על פי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי עלולה ליצור העדפה בין אנשים הטוענים לזכויות בנכס. לבית המשפט אין בשלב זה את הכלים לקיים הליך של בירור הזכויות בנכס (על פי דיני החוזים), כאשר מדובר בהליך פלילי על פי סעיף 34 לפקודה.

            כאשר קיימות זכויות אובליגטוריות, מן הראוי שהענין יתברר במסגרת הליך אזרחי (אשר למעשה כבר ננקט למעשה על ידי אחד מהטוענים לבעלות על הרכב).